רוב הפציעות בקרב רקדנים ורקדניות נגרמות עקב עומס יתר,ופחות עקב פציעה טראומתית אקוטית.
לרוב מדובר במתיחות שרירים ורצועות,ובעקבות מספר רב של אימונים ללא התאוששות מתאימה,הפציעה נהיית כרונית.
הגורמים העיקריים לפציעות הינם ביומכאניקה לקויה,גמישות לקויה,טכניקות לקויות,פציעות קודמות,ועייפות מצטברת-עומס יתר.
הפציעות השכיחות ביותר בריקוד הן קרסול וכף רגל(קפיצות,דילוגים),גב תחתון וברכיים:
קרסול וכף רגל
1.דורבן– פאציה הפלנטרית PLANTAR FASCIA, או כפי שנקראת בלשון הרצים כדורבן.מתרחשת בדרך כלל עקב ביומכניקה לקויה סביב מפרקי הקרסול, הברך ואף הירך, ובדרך כלל עקב פרונציה מוגברת (כף רגל שטוחה) או PES CAVUS(קשת גבוהה בכף הרגל). לעיתים בצילום רנטגן ימצא דורבן, מאין ספיח עצם הבולט מעצם העקב, הנוצר מעצם המתיחה בפאציה הפלנטרית המחוברת אליו, אך הדורבן עצמו אינו מקור לכאב, אלא המתיחה הנוצרת בפאציה, המחברת בין העקב לאצבעות כף הרגל, ותומכת באופן פאסיבי בקשת האורכית של כף הרגל, ובאופן דינאמי כבולמת זעזועים.
- שברי מאמץ בעצמות כף הרגל– השבר הנפוץ ביותר נמצא בצוואר המסרק (אצבע) השני (מתייחסים לבוהן כמסרק הראשון), כתוצאה מכף רגל קורסת (hyperpronation), מצב בו הבוהן מתרוממת ונוצר עומס מתגבר על המסרק השני. כמו-כן ישנם מצבים בהם המסרק השני ארוך יותר מהבוהן, ושוב נוצר עומס רב באזור בזמן הדריכה.
- גיד אכילס– טנדינוזיס: מתאר מצב כרוני, בו ישנם שינויים ניווניים הגיד ללא המצאות דלקת אקוטית, כלומר ללא תאים דלקתיים, ולכן לא נמצא חום ונפיחות, אך הגיד יכאב בפעילות. בדרך כלל תהליך זה מופיע עקב אימון יתר OVERUSE. כמו כן, כאב שמופיע בעיקר תוך כדי עלייה על קצות אצבעות יכול לנבוע מצביטה אחורית, הנובע מגבשושית עצם המופיעה בחלק האחורי של עצם העקב, ולכן כל תנועה מסוג זה גורמת לגיד להצבט בגבשושית.
4. נקע בקרסול– מתבטא בכך שהרצועות הצידיות(בד”כ החיצוניות) שמייצבות את מפרק הקרסול, נמתחות ונוצר קרע (חלקי או מלא) שגורם לאי יציבות במפרק הקרסול: מנקע דרגה 1(קל) בו הרצועות נמתחות, אך לא נקרעות, ועד נקע דרגה 3 (חמור), בו אחת הרצועות נקרעת לחלוטין.
5. גב תחתון
חשיבות עליונה קיימת לשרירים המקומיים (המייצבים) שמחוברים ישירות לחוליות עמוד השדרה המותני שמספקים יציבות סגמנטלית (לחוליות ולדיסק הבין-חולייתי) ושליטה סגמנטלית בזמן תנועה ופעילות. שרירים כמו הסרעפת Multifidus, Iliopsoas, Quadratus Lumborum, Transversus Abdominis הם דוגמאות לאותם שרירים מקומיים שאי תפקוד שלהם (תופעה השכיחה בחלק ניכר מהאכולוסיה הכללית), פוגעת ביציבותו של הגב התחתון וגורמת לכאבים באיזור זה.
6. ברכיים
- כאב ברך קדמי– כאב על רקע מפרק ירך פיקה יופיע תוך כדי מישוש סביב הפיקה, בעיקר בחלקה הפנימי, ובלחץ ידני על הפיקה לכיוון הירך תוך כדי כיווץ שריר הארבע-ראשי. כאב על רקע גיד הפיקה יופיע בעיקר על רקע עומס חוזר, בדרך כלל אקצנטרי (קפיצות, נחיתות), יכול להופיע באופן פתאומי במהלך הריקוד, ובדרך כלל מוקל בזמן הפעילות ומוחמר לאחריה. כאב זה יופיע תוך כדי מישוש לאורך גיד הפיקה, המחבר בין החלק התחתון של הפיקה לגבשושית בעצם השוק (TIBIAL TUBEROSITY)
- OSGOOD SCHLATTER– בקרב רקדנים ורקדניות צעירים, מדובר בתהליך המתרחש באפיפיזת הצמיחה של הגבשושית בקדמת הברך (TIBIAL TUBEROSITY), אליה מתחבר גיד הפיקה, המהווה המשכו של שרירי הירך הקדמי, הארבע ראשי (QUADRICEPS).עקב כיווצים חוזרים של שרירים אלה, נוצרת משיכה בחיבור הגיד לעצם, הגורמת לכאב, ואף עלולה לגרום לשברי מאמץ ועד לניתוק עצם.
- כאב ברך צידי– התסמונת השכיחה ביותר היא ITB SYNDROME, הנגרמת עקב פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הברך (בעיקר במעלות הראשונות 20-50 מעלות כיפוף), הגורמות לרצועה להתחכך על פני עצם הירך המרוחקת, וכתוצאה מכך נוצרת פגיעה באיזור זה.
טיפול פיזיותרפיה יכלול אבחון ביומכאני, בדיקת אורך וכוח שרירים, ולאחריו עיסוי רקמות עמוק, מתיחות,דיקור מערבי יבש Gunn-ims, קינזיוטייפינג.
