כאב המופיע בגיד אכילס נפוץ בפעילויות הדורשות קפיצות מרובות, נחיתות ושינויי מהירות מרובים. גיד האכילס הוא המשכו של שריר התאומים, שריר דו מפרקי ולכן נטייתו להפצע גבוהה יותר. בדרך כלל היפרפרונציה (קריסת כף הרגל פנימה) גורמת לעבודה קשה יותר של שרירי התאומים, ולכן נרגיש נוקשות וכאב.
יש להבדיל בין שני סוגי פתולוגיות באיזור:
- טנדיניטיס: הכוונה לתהליך דלקתי, ובו נמצא נפיחות לאורך הגיד, אודם, חום וכאב, ובו נטפל באמצעות RICE בשלב האקוטי: מנוחה, קרח, לחץ ע"י תחבושות להורדת נפיחות, והרמת הגפה, בנוסף למתיחות עדינות.
- טנדינוזיס: מתאר מצב כרוני, בו ישנם שינויים ניווניים הגיד ללא המצאות דלקת אקוטית, כלומר ללא תאים דלקתיים, ולכן לא נמצא חום ונפיחות, אך הגיד יכאב בפעילות. בדרך כלל תהליך זה מופיע עקב אימון יתר OVERUSE.
בדרך כלל הכאב מופיע כ 2 ס"מ מעל חיבור הגיד לעקב, ובעיקר נחוש כאב תוך כדי עלייה על קצות אצבעות ובמתיחת שרירי התאומים, ובעיקר בבוקר, כאב שיעלם לאחר מספר צעדים. במישוש לעיתים נרגיש חריקות סביב הגיד תוך כדי הנעתו.
בנוסף לגיד האכילס, יש להתייחס לשתי הבורסות (שקיות נוזל קטנות בין הגיד לעצם למניעת חיכוך) הנמצאות באיזור. במידה והן מודלקות, נמצא נפיחות ותפיחות באיזור, ויופק כאב מקומי במישוש,ובמקרים חריפים מגע הנעל באיזור יפיק כאב בהליכה ובריצה.
כמו כן, כאב שמופיע בעיקר תוך כדי עלייה על קצות אצבעות יכול לנבוע מצביטה אחורית, הנובע מגבשושית עצם המופיעה בחלק האחורי של עצם העקב, ולכן כל תנועה מסוג זה גורמת לגיד להצבט בגבשושית.
כיצד נטפל בבעיה?
ראשית חשוב לציין כי החלמתו של הגיד איטית יחסית מפני שהאספקה הדמית לאיזור זה נמוכה, ולכן קצב חילוף החומרים נמוך אף הוא.
הטיפול המיידי יכלול משחות אנטי דלקתיות NSAID, בנוסף ל RICE כפי שפורט, ישנם מקרים בהם נבצע הגבהה של העקבים להורדת עומס על הגיד, טייפינג, ומתיחות עדינות לשרירי התאומים.
טיפול פיזיותרפיה יכלול בדיקה פיזיקאלית לאיתור הסיבה שגרמה לפציעה,עיסוי רקמות עמוק לגיד ולשריר התאומים,מתיחות פאסיביות,מוביליזציות קרסול,ואףדיקור מערבי יבש, היעיל מאוד לשחרור שרירי התאומים וכתוצאה מכך הורדת עומס מגיד אכילס.
במצבים כרוניים ניתן להיעזר בטיפול בגלי הלם, המביא לשיפור מהיר וחזרה לפעילות ללא כאב.
